תסמונת רייטר, או בשמה המקובל היום- דלקת מפרקים ראקטיבית (שינוי שם המחלה נובע מכך שד”ר רייטר הואשם בביצוע פשעי מלחמה נאציים), היא מחלה ראומטית הנגרמת מתגובה לא טובה של המערכת החיסונית לזיהום בדרכי השתן או במערכת העיכול.
הזיהומים עשויים לנבוע מוירוסים או חיידקים שונים כגון שיגלה, סלמונלה, כלמידיה (מועברים במגע מיני) ועוד. המחלה נפוצה אצל גברים צעירים, פי 5 יותר מאשר אצל נשים, אך עשוייה לפגוע גם בנשים, ולעיתים נדירות בקשישים ובילדים.
לעיתים המחלה מופיעה כאפיזודה חד פעמים, כאשר התסמינים וכאבים נעלמים בעזרת הטיפול התרופתי תוך מספר שבועות. במקרים אחרים, המחלה הופכת לכרונית, כאשר התסמינים חוזרים ומופיעים מידי כמה חודשים.
תסמונת רייטר – מאפיינים
לתסמונת רייטר יש שלושה מאפיינים עיקריים:
- דלקת מפרקים – הכאב השכיח ביותר של החולים במחלה הוא בגב התחתון, כאשר צילומי רנטגן מראים פגיעה במפרק המחבר את עמוד השדרה לעצמות האגן (המפרק הסקרואיליאקלי). בנוסף, סובלים החולים מכאבים במפרקים נוספים כמו הברכיים, המרפקים וכפות הרגליים. הכאבים מופיעים בדרך כלל כ-10-30 יום לאחר המחלה הזיהומית המקורית.
- דלקת בלחמית העין – הדלקת בלחמית מתבטאת באודם חזק של שתי העיניים. לעיתים קיימת דלקת גם בחלק הקדמי של העין (העינבית), שגורמת לכאבים קשים, ועשוייה להוביל לעיוורון.
- דלקת השופכה – (הצינור המוביל את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף): בניגוד לדלקת רגילה בשופכה, בה מרגיש החולה דחיפות בהטלת שתן וצריבה בעת מתן שתן, דלקת השופכה המאפיינת את תסמונת רייטר אינה כואבת. הדלקת מתבטאת בהפרשה שקופה מהשופכה, שלפוחיות קטנות שהולכות וגדלות ועשויות לכסות את איבר המין, וריכוז גבוה של כדוריות דם לבנות בשתן. לעיתים נגעים דומים עשויים להופיע גם בכפות הרגליים.
סממנים נוספים:
תופעות נוספות המופיעות לעיתים יחד עם מאפייני המחלה העיקריים הם שלשולים המנבאים את תחילתם של כאבי הגב התחתון, שלפוחיות וכיבים בפה ובלשון (שאינם גורמים לכאב, בדרך כלל), כאבים בעקבים הנובעים מצמיחת עצם חדשה על עצם העקב או מדלקת בגיד אכילס, ועיתים נדירות בעיות במערכת הדם.
תסמונת רייטר מופיעה בגלים – לעיתים יש תקופות ארוכות ללא תסמינים וכאבים, ולאחריהן תקופות של כאבים ודלקות.
אבחון תסמונת רייטר
כדי להתאים טיפול בתסמינים, יש לאבחן את התסמונת כראוי. מכיוון שהמאפיין הבולט והמכאיב ביותר בתסמונת הוא כאבי הגב והמפרקים, יש לבדוק שלא מדובר בדלקת מפרקים זיהומית.
הדלקת המאפיינת את תסמונת רייטר הינה דלקת “סטרילית”, שכן הגורם לה הוא חיידק או וירוס שפגע למעשה במערכת אחרת של הגוף. על כן בבדיקות המפרקים לא יימצא גורם ישיר לפגיעה בהם.
הטיפול בתסמונת רייטר
בדרך כלל, אין צורך בטיפול בתסמינים של המחלה, והם חולפים מאליהם תוך מספר שבועות. לעיתים, אחד או יותר מהתסמינים מכאיב ולא מאפשר תפקוד נורמאלי, ואז יש מקום להתערבות רפואית נוספת.
כמובן שאם ידוע הגורם למחלה (למשל, נמצאה אצל החולה עדות לקיום מחלת מין כגון כלמידיה), יש להתחיל את הטיפול בהתערבות רפואית המתייחסת לזיהום המקורי לפני שמתחילים לטפל בסימפטומים של התסמונת.
הטיפול בכאבי המפרקים הנגרמים מהתסמונת הוא טיפול בתרופות נוגדי דלקת שאינם מכילים קורטיזון (כגון וולטרן), או תרופות ציטוטוקסיות (כגון סאלאזורפירין). בדרך כלל כאשר הטיפול התרופתי ניתן באופן מותאם, ומשפיע כצפוי, ניתן להאט או לעצור את התהליך הדלקתי, למנוע עיוות של המפרקים. במקרים נדירים, הפגיעה במפרק מסויים היא כה קשה, והכאב בלתי נסבל, ואז מושתל מפרק תותב במקומו בתהליך כירורגי.
הטיפול בדלקת העינבית של העין כולל טיפול מקומי, אוראלי או ורידי בקורטיזון. הטיפול בכיבים בפה נעשה על ידי שמירה מירבית על היגיינה, ובעזרת משחות המכילות סטרואידים.
